<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן י"א</h1>
<h2>דף ס.</h2>
ת"ר מניקה שמת בעלה בתוך כ"ד חדש זו לא תינשא ולא תתארס. ונר' לר' דכל שכן גרושה צריכה להמתין שהרי אלמנה אינו טעם אלא בשביל שבושה לבוא לבית דין והורגת בנה כדמפרש בהחולץ [יבמות מ"ב ע"א]. וכל שכן זו שבושה לבא לבית דין ולתבוע את הבעל שהרי אמרנו בפרק שני אין נזקקין להן ורב פפא אמר שמותי משמתינן להו רב הונא אמר נגודי מנגדינן. ועוד שהרי משנה שלימה היא בסוטה [כ"ד ע"א] מעוברת חבירו ומניקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה דברי ר' מאיר וחכמים אומ' וכו'. ומפרש בגמ' שהיה ר' מאיר אומר לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו וכו' וחכמים אומרים יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס וכו'. מכל מקום מודים שלא ישא שהרי אינן חולקין אלא בכתובה. ובעל כרחך טעם דלא ישא אינו אלא בשביל (שפעמים) שהיא הורגת [שפעמים] שהיא מולדת ומיעברא לאחר מיכן ומיעכר חלב. וכן מפורש טעם מעוברת בהחולץ ומעוברת חבירו משמ' בין אלמנה בין גרושה. וכן מוכיח בהחולץ מאחר שהיה רוצה להעמיד קודם שמא יעשה עוברה סנדל. וכן יש לנו לחוש בגרושה כמו באלמנה. ולאחר כן דוחה אותו ומעמיד כמו שפירשתי לעיל. וכן הורה ר' הלכה למעשה.
